fbpx
יסודות הכלכלה האנרגטית חלק ג'

יסודות הכלכלה האנרגטית חלק ג'

"רגישות אנרגטית" יש דבר כזה?

יש אנשים שמאבדים אנרגיה יותר בקלות ויש כאלו שזה כמעט בלתי אפשרי שהם יתרוקנו.
מה ההבדל בין אדם לאדם שיוצר את השוני הזה, ואיך זה קורה?

יש אנשים נפלאים וטובים ובכל זאת עייפות וצעיף דק של עצב אופפים אותם

כשהתחלתי לחפש תשובה לשאלה הזו, באמת חשבתי שמדובר בסוג שונה של אנשים.

הנחתי שהאנשים שמתרוקנים מכוחות הם נדיבים יותר, נותנים יותר לאחרים מהאנשים שנשארים מלאים.

זה היה הגיוני על פי עקרונות הכלכלה שאנחנו רגילים אליה – אם נוציא יותר יהיה לנו פחות.
אך עם השנים והניסיון ראיתי שזה ממש לא כך.

אין קשר בין רמת נתינה לאיבוד אנרגיה.

כל האנשים שפגשתי, היו אנשים עם לב פתוח ורחב והמון אהבה.

אנשים עם רמת נתינה טבעית גבוהה.
מה זאת אומרת?

מי שהם תמיד ה"פסיכולוגים של החבורה", הם תמיד תמיד יהיו שם עבור חברים ומשפחה ושתמיד יעשו הכל כדי לעזור.

לחלקם היו המון אנרגיות, הם היו שמחים, מלאי מרץ, הרגישו טוב והם אהבו מאוד לתת

וחלקם היו מרוקנים מכוחות, עייפים, צעיף דק  של עצב עטף את היום שלהם.


התשובה לא הייתה קשורה ברמת הנתינה שלהם.

רוב האנשים שאיבדו כוחות, חשבו שמדובר ברגישות שלהם, בזה שאכפת להם, שהם לוקחים ללב כל דבר.

זה היה קרוב אבל לא מדוייק.

איבוד אנרגיה  קשור ברגישות – אבל מסוג אחר – אני קוראת לה:"רגישות אנרגטית":

ככל שהאדם רגיש יותר אנרגטית כך הוא מאבד אנרגיה במהירות גדולה יותר:

***חשוב לציין שכל האנשים ברצף הם בעלי רמת נתינה גבוהה.

מה זה אומר?

אנשים עם לב פתוח ורחב והמון אהבה.
מי שהם תמיד ה"פסיכולוגים של החבורה",מי שהם תמיד תמיד יהיו שם עבור חברים ומשפחה ומי שתמיד יעשו הכל כדי לעזור.
מי שנתינה איננה בסדרי העדיפויות שלו, לא ימצא את עצמו כאן.

3 רמות לרגישות אנרגטית ורובנו נמצאים ברצף שלהן:

הקבוצה הראשונה: "רגישים מאוד"
הם נותנים בלי חשבון, לכל מי שצריך. תמיד נמצאים שם, תמיד קשובים, תמיד מוכנים לעשות כל דבר כדי להיטיב עם אחרים. מכאן יוצא שהם מוקפים באנשים שכל הזמן "צריכים" ושרגילים כל הזמן לקבל, וכשהם זקוקים למשהו, הם לא יודעים שהם יכולים לקבל עזרה כי הם לא רגילים להעזר, רק לעזור. הם לא יודעים איך לבקש עזרה, הי הם עשו זאת אולי פעם או פעמיים בכל חייהם וגם אז רק כשהייתה קטסטרופה והם מוקפים באנשים שחושבים עליהם שהם "כל יכולים" וכלל לא מעלים על דעתם שהם זקוקים לעזרה כלשהי.

כל עוד הכל בסדר בחייהם הם ממשיכים לתת והנתינה ממלאת אותם, הם משמעותיים, עוזרים ופורחים. הם נטענים מבחוץ ומנגנון ההטענה הטבעי נשכח לו ובצדק כי אין בו צורך.

אבל בהינתן תקופה של עומס אישי שלהם, אם בגלל קושי פיזי, או מישהו קרוב שצריך יותר טיפול מבדרך כלל, המאזן מופר והם מתרוקנים במהירות רבה.

הרגישות הגבוהה שלהם נובעת מזה שהם אף פעם לא נזקקו למילוי מצברים באופן מודע,

הם אפילו לא מודעים לזה שקיימת אפשרות עבורם למלא מצברים ושהם מוציאים המון אנרגיה כל הזמן.

תדמיינו לעצמכם שיש לנו כמו חשבון בנק אנרגטי, שאנחנו מפקידים אליו אנרגיה ומושכים ממנו אנרגיה: החשבון שלהם התמלא באופן קסום מעצמו, וזה היה עד כדי כך נהדר שהם לא ידעו על קיומו בכלל, אבל עכשיו יש שינוי בצרכים והם פתאום מגלים שהיה להם חשבון בנק אנרגטי שלא , ושהיה ממלא את עצמו מעצמו, שעכשיו הוא במינוס ואין להם מושג מאיפה להתחיל כדי לחזור לאיזון.

הקבוצה השנייה "רגישות בינונית":
לרוב הם התחילו בדיוק כמו הראשונים: נתנו ונתנו בלי סוף וכמובן שזה אף פעם לא מתאזן, ואז הם נפגעו ממישהו קרוב, אהוב, שהתנהג בכפיות טובה והחליטו ל"סגור את הבסטה" לתת רק למי שנותן חזרה, במידתיות ובאיזון.
מאז, כל נתינה או עזרה שלהם מחושבת היטב, יש להם פנקס וירטואלי בראש, הם יודעים תמיד למי הם עזרו, כמה ומתי, ובדיוק בדיוק מי חייב להם טובה. והם יודעים גם לבקש חזרה ולאזן את החשבון.

אני קוראת להם גם "מנהלי חשבונות אנרגטיים"

האם זה רע?

לא.

זה מאזן, זה שומר מפגיעה, מעלבון ומהכאב הצורב שחוסר ההערכה מביא איתו.
יש משפט של אבא שלי שאומר "החשבון הטוב שומר את החברים טובים".

מניסיון אישי ומקצועי שלי, זה יכול לעבוד לזמן מסוים, בסוג קשרים שמראש הם מאוד ענייניים.

אבל לאורך זמן, ועם אנשים יותר קרובים, שאנחנו רואים המון זה בעיקר מתיש.

כל הזמן להתחשבן, כל הזמן לדעת למי עזרת, מי החזיר, מי לא, למי תעזרי בפעם הבאה,

זה עיסוק שבטווח הארוך מוציא את הכיף מהנתינה והוא בעצמו שוחק ומרוקן מאנרגיה,

לאט יותר אבל בטוח.

הקבוצה השלישית "לא רגישים אנרגטית":

אנשים שקשה עד כמעט בלתי אפשרי לשאוב מהם אנרגיה.

לא כי הם לא רגישים, ההיפך: גם הם אנשים עם לב רחב, גם הם עם רמת נתינה טבעית גבוהה.

גם הם תמיד יהיו ה"פסיכולוגים של החבורה", גם הם תמיד תמיד יהיו שם ראשונים עבור חברים ומשפחה תמיד יעשו הכל כדי לעזור. אנשים עם לב פתוח ורחב והמון אהבה.

הסיבה שלא ניתן לשאוב מהם אנרגיה זה שהם למדו לנהל אותה כמו חשבון בנק :

הם למדו מה נותן להם כוח ומה ממלא אותם והם עושים יותר ויותר מזה. הם למדו גם מה מרוקן אותם (שלא קשור באנשים אחרים) והם פועלים לצמצם את זה למינימום.

אני אוהבת קוראת להם: "מנהלי משק אנרגטי"

מה יוצא להם מזה שהם מנהלים את האנרגיה שלהם?

בעיקר שיש להם המון ממנה אחרי זה.

הם אוהבים לתת, אוהבים לעזור, וכשיש הרבה כוח והרבה מאיפה לתת, אי אפשר לרוקן או לשאוב אותם, כי הם כל הזמן מתמלאים באנרגיה בקלות ובמהירות.

זה מעולה להם.

למה?

כי הם אוהבים לתת.

הנתינה והעזרה לאחרים ממלאת אותם סיפוק, הם שונאים להתחשבן, זה מעייף אותם.

ולכן אם גם אתם מסוג האנשים שאוהבים מאוד לתת ולעזור, שאתם תמיד הכתף, האוזן, ה"פסיכולוגים" של כולם,

ואם אתם אוהבים וחשוב לכם להיות שם עבור חברים ומשפחה, אםותמיד תעשו הכל כדי לעזור,

אם אתם נהנים לחיות עם לב פתוח והמון אהבה ואם התחשבנויות מתישות אתכם,

זה קריטי עבורכם שתלמדו לנהל את המשק האנרגטי שלכם.

שתדעו להתמלא בהמון כוחות בכל מצב וזמן שאתם זקוקים להם כדי שתוכלו להמשיך ולעשות את הטוב שלכם בעולם ולהישאר מלאים בכוחות לדברים שחשובים לכם באמת.

בהדרכה הבאה נכיר את "זללני האנרגיה" ונלמד איך לעצור את פעולתם בחייכם.

שיהיה בהנאה ולתועלת, דקל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן